תנ"ך על הפרק - איוב לג - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

איוב לג

781 / 929
היום

הפרק

וְֽאוּלָ֗ם שְׁמַֽע־נָ֣א אִיּ֣וֹב מִלָּ֑י וְֽכָל־דְּבָרַ֥י הַאֲזִֽינָה׃הִנֵּה־נָ֭א פָּתַ֣חְתִּי פִ֑י דִּבְּרָ֖ה לְשׁוֹנִ֣י בְחִכִּֽי׃יֹֽשֶׁר־לִבִּ֥י אֲמָרָ֑י וְדַ֥עַת שְׂ֝פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ׃רֽוּחַ־אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי׃אִם־תּוּכַ֥ל הֲשִׁיבֵ֑נִי עֶרְכָ֥ה לְ֝פָנַ֗י הִתְיַצָּֽבָה׃הֵן־אֲנִ֣י כְפִ֣יךָ לָאֵ֑ל מֵ֝חֹ֗מֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם־אָֽנִי׃הִנֵּ֣ה אֵ֭מָתִי לֹ֣א תְבַעֲתֶ֑ךָּ וְ֝אַכְפִּ֗י עָלֶ֥יךָ לֹא־יִכְבָּֽד׃אַ֭ךְ אָמַ֣רְתָּ בְאָזְנָ֑י וְק֖וֹל מִלִּ֣ין אֶשְׁמָֽע׃זַ֥ךְ אֲנִ֗י בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע חַ֥ף אָנֹכִ֑י וְלֹ֖א עָוֺ֣ן לִֽי׃הֵ֣ן תְּ֭נוּאוֹת עָלַ֣י יִמְצָ֑א יַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לֽוֹ׃יָשֵׂ֣ם בַּסַּ֣ד רַגְלָ֑י יִ֝שְׁמֹ֗ר כָּל־אָרְחֹתָֽי׃הֶן־זֹ֣את לֹא־צָדַ֣קְתָּ אֶעֱנֶ֑ךָּ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַ מֵאֱנֽוֹשׁ׃מַ֭דּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ כִּ֥י כָל־דְּ֝בָרָ֗יו לֹ֣א־יַעֲנֶֽה׃כִּֽי־בְאַחַ֥ת יְדַבֶּר־אֵ֑ל וּ֝בִשְׁתַּ֗יִם לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃בַּחֲל֤וֹם ׀ חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה בִּנְפֹ֣ל תַּ֭רְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁ֑ים בִּ֝תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב׃אָ֣ז יִ֭גְלֶה אֹ֣זֶן אֲנָשִׁ֑ים וּבְמֹ֖סָרָ֣ם יַחְתֹּֽם׃לְ֭הָסִיר אָדָ֣ם מַעֲשֶׂ֑ה וְגֵוָ֖ה מִגֶּ֣בֶר יְכַסֶּֽה׃יַחְשֹׂ֣ךְ נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי־שָׁ֑חַת וְ֝חַיָּת֗וֹ מֵעֲבֹ֥ר בַּשָּֽׁלַח׃וְהוּכַ֣ח בְּ֭מַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּב֑וֹוריבוְר֖וֹבעֲצָמָ֣יו אֵתָֽן׃וְזִֽהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מַאֲכַ֥ל תַּאֲוָֽה׃יִ֣כֶל בְּשָׂר֣וֹ מֵרֹ֑אִיושפיוְשֻׁפּ֥וּעַ֝צְמוֹתָ֗יו לֹ֣א רֻאּֽוּ׃וַתִּקְרַ֣ב לַשַּׁ֣חַת נַפְשׁ֑וֹ וְ֝חַיָּת֗וֹ לַֽמְמִתִֽים׃אִם־יֵ֤שׁ עָלָ֨יו ׀ מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי־אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ׃וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר׃רֻֽטֲפַ֣שׁ בְּשָׂר֣וֹ מִנֹּ֑עַר יָ֝שׁ֗וּב לִימֵ֥י עֲלוּמָֽיו׃יֶעְתַּ֤ר אֶל־אֱל֨וֹהַּ ׀ וַיִּרְצֵ֗הוּ וַיַּ֣רְא פָּ֭נָיו בִּתְרוּעָ֑ה וַיָּ֥שֶׁב לֶ֝אֱנ֗וֹשׁ צִדְקָתֽוֹ׃יָשֹׁ֤ר ׀ עַל־אֲנָשִׁ֗ים וַיֹּ֗אמֶר חָ֭טָאתִי וְיָשָׁ֥ר הֶעֱוֵ֗יתִי וְלֹא־שָׁ֥וָה לִֽי׃פָּדָ֣הנפשינַ֭פְשׁוֹמֵעֲבֹ֣ר בַּשָּׁ֑חַתוחיתיוְ֝חַיָּתוֹבָּא֥וֹר תִּרְאֶֽה׃הֶן־כָּל־אֵ֭לֶּה יִפְעַל־אֵ֑ל פַּעֲמַ֖יִם שָׁל֣וֹשׁ עִם־גָּֽבֶר׃לְהָשִׁ֣יב נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי־שָׁ֑חַת לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַֽחַיִּים׃הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וְאָנֹכִ֥י אֲדַבֵּֽר׃אִם־יֵשׁ־מִלִּ֥ין הֲשִׁיבֵ֑נִי דַּ֝בֵּ֗ר כִּֽי־חָפַ֥צְתִּי צַדְּקֶֽךָּ׃אִם־אַ֭יִן אַתָּ֥ה שְֽׁמַֽע־לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וַאֲאַלֶּפְךָ֥ חָכְמָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וריב עצמיו איתן. כן צ"ל הכתיב והקרי ורוב בוי"ו ורד"ק ז"ל הביאו בשרש רוב ופירוש יריב הקב"ה עצמיו במכאוב איתן. או פירושו יריב עצמיו שהם חזקים ואיתנים והוא מקור או פועל עבר מגזרת פעול ע"כ ואין כן דעת רש"י ושאר מפרשים שראיתי. דברי אמת להרב מהר"ש עדני ז"ל כ"י:מלאך מליץ אחד מני אלף. אפשר לרמוז כי ס"ת גימטריא צדיק שם רמז דכשיש קטרוג למעלה וכשצדיק בעה"ז מליץ טוב ניצול וכן כתב רבינו ישעיה ז"ל הביאו בשיטה מקובצת קמא דף ן' ומייתי מפרק אין דורשין מרבה בר שילא דהליץ בעד רבי מאיר תוכו אכל ותכף אמר הקב"ה הלכה משמו ע"ש וכן מצאתי בדברים רבה פרשה עקב כיון דאמר רבי פנחס בן יאיר כך ירד מלאך וכו' ע"ש וא"ש רמז האמור דהצדיק בעה"ז אם מליץ טוב עביד ומהני כמדובר:יעתר אל אלוה וירצהו וכו'. אפשר במ"ש פ"ג דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור והוא רשע מקודשת דילמא הרהר תשובה בלבו אלמא מוכח דבהרהור תשובה הרי זה צדיק גמור ואע"ג דבאשה היא מקודשת מספק היינו משום דלא ידעינן אם הרהר תשובה ואם נתחרט יפה וגמר בלבו לשוב בתשובה. אמנם אם באמת התודה ונתחרט והסכים לשוב בתשובה מוכח דהרי הוא צדיק גמור וכן נראה מדברי הרמב"ם ה' תשובה. כל קבל דנא עינינו הרואות לרבינו הרקח ז"ל ולרבינו האר"י ז"ל שכתבו כמה סיגופים ותעניות לבעל תשובה. ונראה פשר דבר עם מ"ש בזהר הקדוש ע"פ גם ה' העביר חטאתך דהמקטרג היה עומד ומקטרג וכשדוד הע"ה התודה העביר המקטרג שלא יקטרג אבל להמית המקטרג ולברר ניצוצות הקדושה אשר נטמעו בקליפות צריך סיגופים ותעניות וז"ש יעתר אל אלוה בודוי ותפלה וירצהו כבר הוא צדיק גמור. אמנם אכתי פשו ניצוצי הקדושה והמצות שטרף הסט"א. ולזה צריך הכנעה וסיגופים ותעניות וז"ש וירא פניו בתרועה שנשבר לבו בתעניות וסיגופים אז וישב לאנוש צדקתו שגזל ממנו הסט"א וישובו כל המצות וניצוצי הקדושה וז"ש וישב לאנוש צדקתו:הן כל אלה יפעל אל וכו'. אמרו בתנחומא פרשת ואתחנן אמר משה לפני הקב"ה עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ואני עון אחד אי אתה מוחל לי א"ל קב"ה הרי אתה עשית ששה עונות ומונה כל ששה והששי הוא שאמר תרבות אנשים חטאים והשיב ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים וכו' ע"ש ויש להבין דהקב"ה אמר לו ששה עונות והוא השיב על אחד ואכתי פשו חמשה. וראיתי בספר דרוש שמואל פרשת קרח שהביא משם מהר"ם ריקאנטי ז"ל מעין דוגמא למאמר תנחומא בסגנון אחר ופירש משם הגאון מהר"ר העשל ז"ל דיש סברא דפעמים שלש עם גבר הם חמשה וז"ש משה רבינו ע"ה שעון אחד מהששה עונות למד ח"ו ממנו וא"כ נשארו ה' וניתנו למחילה דפעמים שלש הם ה' ובזה פירש מאמר רז"ל בחוטרא דמחית את לקי רב לך ע"ש והרב דת ודין ז"ל פרשת וזאת הברכה הביא דרך זה ויש שם ט"ס ע"ש ואני בעניי לישב כמה דקדוקים אמרתי דמשה רבינו ע"ה היה סבור דכלהו איתנהו פעמים או שלשה או חמשה דלפי דעת האדם וגדולת נשמתו כך הוא נדון יש שנדון בב' ויש בג' ויש בה' דהכל לפי מה שהוא אדם ומשה רע"ה לפי רוב ענותנותו הקבועה בלבו באמת לא היה מחשיב עצמו וסבר דלא ידון בה' וא"ל הקב"ה רב לך שאתה גדול מאד ועוד הרחבתי לישב המאמרים בס"ד ואכמ"ל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך